<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
הכותב את הגט מנהג הוא שמשרטט אותו שנים עשר שיטין לא פחות ולא יותר כמנין ג"ט ורב סעדיה פירש משום דכתיב ספר כריתות כמניין שיטין שבכריתות ספר תורה ואמרינן בפרק השותפין (ב"ב י"ג ב') בין ספר לספר ד' שיטין והרי הן ט"ז שיטין להבדלת ה' חומשים אבל אינו מונה הד' שלפני אלה הדברים שאינו אלא כחוזר על הראשונות (גיטין ב' א' תד"ה המביא) וי"א משום דכתיב במדרש (ב"ר פכ"ד ז') זה ספר תולדות האדם מלמד שאפילו סרגול הספר למד אדם הראשון פירוש סרגול שרטוט וגט קרוי ספר ומניין ז"ה י"ב ובעניין זה אנו אומרים בפרק קמא דכריתות (ה' ב') [גבי] שמן המשחה זה יהיה לי ז"ה [בגימטריא] י"ב לוג (ע"פ סה"ת סי' קי"ב).
<h2>דף מב.</h2>
גרסינן בפרק הזורק (גיטין ע"ז ב' ותד"ה ותיזיל) ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת עם חשיכה למחר חלה מאד ונסתכן באו לפני רבא ואמר להם שיקנה השכיב מרע לאשה את החדר שהגט מונח בתוכו ותלך האשה ותקנה את החדר בחזקה שתנעול החדר ותנן (ב"ב מ"ב א') נעל וגדר הרי זו חזקה ונמצא שגיטה וחצרה באין כאחד, למדנו מכאן שמגרשין בשבת כגון בשכיב מרע דלא אפשר להמתין אע"ג ששנינו בתוספתא דביצה (ע"ש פ"ד ה"ג) דאין מגרשין ואין מקדשין בשבת. ועוד למדנו שאע"פ שאין קונים בשבת קנין שאלה בעלמא מותר. ועוד למדנו דנעל לא הוי תיקון מנעול שזה א"א לעשות בשבת אלא נעל הוי נעילת דלת (ב"ב נ"ב ב' תד"ה נעל). למדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפירש שם רבינו שלמה. ונראה דדוקא גט שמוקצה לראייה אבל שאר כתבים מותרים לטלטל שראויים לצור על פי צלוחיתו ומטעם זה אפילו קלף חלק אם אינו מוקצה לכתיבה מותר לטלטל, וגט נמי דווקא בימיהם שלא היו לומדין תורה שבעל פה מתוך הכתב אבל עתה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמוד הימנו כמה הלכות גט.
<h2>דף נו:</h2>
ויצוה הבעל [לסופר] בפני עדים כשרים שאין קרובין זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתו עד שיהא טוב לדעתו או לדעת [ה]חכם שעומד בעיר ואם הסופר אינו קרוב די בעד אחד עמו, וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודעים שכותב לשם פלונית אשת פלוני, ואחר כך יאמר הבעל לעדים כשרים לחתום את הגט והסופר אינו יכול להיות עד אחד מעדי החתימה דחתם סופר ועד שמא פסול כדפרישית בשמעתין דאומר אמרו (לשון סה"ת בסדר הגט). ואע"פ שהם שלש כיתות, עדים שצוה הבעל [לסופר] לכתוב ועידי כתיבה לשמה ועידי חתימה לשמה, אין בכך כלום ואין נקרא חצי דבר מאחר שכל כת וכת מעידה על כל מה שצריך לראות בשעת ראייה דומיא דג' כיתות דעידי חזקה בסוף חזקת הבתים (ב"ב נ"ו ב') שכל אחת ראתה בכל פעם מה שיכולה לראות ולא כפירוש רב אלפס דמפרש שם דאינו קרוי חצי דבר מפני שעדות כל כת וכת מועיל לעניין להחזיר פירות שאכל (ב"ק ע' ב' תד"ה למעוטי), אמנם להסתלק מן המחלוקת טוב הדבר לעשות הכל בכת אחת שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט לאשתו ואותם העדים יהיו בשעה שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולאותם עדים יאמר הבעל לחתום בגט (סה"ת שם). ואם אין שם עדות בשעת כתיבה נראה שהוא כשר דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו מסתמא כתבו לשמה בהכשר דרוב בקיאין הם, ואמרינן נמי (גיטין ב' ב') דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, ולא הצריכו חכמים (שם ה' א') להיות בשעת הכתיבה כי אם לשליח המוליך גט לאשה שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא יוציא הבעל לעז על הגט (ע"פ סה"ת שם). ומה שאומר בתחילת גיטין (ג' א' ותד"ה חד ע"ש) אי אתא בעל ומערער ופסיל ליה, פסיל לאו דווקא שאין כאן אלא לעז. וכן כתוב בירושלמי בתחלת גיטין (דף א' א' ע"ש) מתוך שהוא יודע שאם בא ומערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים. אבל בגירושין שהוא בעצמו עושה אין לחוש ולכך הבעל עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואעפ"כ נהגו העם להצריך עדים בשעת כתיבה ואין לשנות המנהג (ע"פ סה"ת שם).
<h2>דף קכז:</h2>
ועל הגוסס השיב ר"י ברבי שמואל לרבינו יואל [מנרבונא] (דבונא) (ראבי"ה סי' תתקל"ג) שאם הוא מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט ואין ספק בדבר שהרי שנינו בפרק מי שאחזו (ע' ב') שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו והרי זה השחוט ודאי מת לבסוף ממכה זו ואע"פ כן מועיל גיטו וכל שכן גוסס שמיעוטן חיים וכן מגוייד בצומת הגידין וצלוב כותבין בדיבורן אע"פ שרובן למיתה וכן תני בפרק קמא דערכין (ו' ב') גוסס נודר ומעריך ולא עדיף אמירתו לגבוה ממסירתו להדיוט אלא ודאי מתנתו וגיטו מועילין, וכן מוכיח בפרק כל הגט (גיטין כ"ח א') ששנינו שם המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל בגוסס שרוב גוססין למיתה לא משמע דווקא כשהניחו גוסס חיישינן שמא מת כשנותנו לאשה אבל אם היה חי עדיין אע"פ שהוא גוסס כשר, והא דאמר בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ז ב') ובפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ח ב' ותד"ה לא) [ו]לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פירש שם רבינו שמואל שאז אינו יכול לדבר ואין [לו] כח ליתן משמע דאם יש לו כח לדבר וליתן מתנתו מתנה, והקשה הרב רבי יואל על פירוש זה אמאי נקט גוסס אפילו חולה או בריא [שנשתתק] כיון שאינו יכול לדבר אין [ב]מתנתו ו[ב]מקחו כלום כדתנן (גיטין ס"ז ב') נשתתק ואמר כתבו גט לאשתי בודקין אותו כו' ותניא (שם ע"א א') כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות, והשיב לו רבינו יצחק דהא דלא נקט חולה או בריא שנשתתק משום דנקט מילתא דפסיקא דסתם גוסס אינו יכול לדבר ועוד חולה שנשתתק מסתמא יתרפא ואם כן קרא דיכיר למה לי דאז מועיל מתנתו, ור"ח שפירש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואז אינו יכול להקנותם שהוא חשוב כמת לא היה דעתו לומר אלא מפני שאינו יכול לדבר ומיושב בדעתו אבל אם היה יכול לדבר ומיושב בדעתו גיטו ומתנתו מועיל[ים] בטוב (ע"פ סה"ת סי' ק"ל).
<h2>דף קנו.</h2>
בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ו א') אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקידושין לגיטין ולחליצה ולמיאונין, פירוש בודקין לקידושין, אם קבלה קדושיה והיא בת י"ב שנה ויום אחד הרי הקידושין [קידושין] גמורים אם בדקוה והביאה שתי שערות ואם לא הביאה שתי שערות וגם אין גומות נראות במקום הראוי לשערות קידושי ספק הם וחוששין שמא נשרו וצריכה גט, בודקין לגיטין כיצד דתנן (נדה מ"ה א') בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה ואינו יכול להוציאה בגט עד שיהא בן י"ג שנה ואחר כך בודקין אותו ואין יכול ליתן גט עד שיביא שתי שערות, בודקין לחליצה כיצד אע"פ שלעניין יבום קונה יבמתו מבן תשע שנים לעניין חליצה אינו יכול לחלוץ עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד וגם שבדקוהו והביא סימנין, ולמיאונין בודקין כאשר בארנו למעלה ואין הלכה כרבי יהודה דאמר שצריך שיהו שערות שוכבות ונראה כמי שרבה שחור על הלבן.
<h2>דף קס:</h2>
אומר רבינו יצחק כי אין צריך עכשיו לכהנים המגרשים נשותיהם גט מקושר שהרי חכמים לא תקנוה אלא לטובתן מפני שהם כעסנים ואדהכי מייתבא דעתייהו וכיון שלא נהגו עתה אין לחוש וגם אין אנו בקיאין בו יפה ואף בימי חכמים אמרינן בפרק גט פשוט (קס"ד ב') ומי בקי רבי בגט מקושר.
ונכון היה שלא לעשות שום קיום מחקים בגט (סה"ת סי' קכ"ב) אע"פ שבפרק המגרש משמע שאין [קיום] מחקים פוסלין בגט ששנינו (גיטין פ"ב א') כתב בתוכו הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני אע"פ שחזר ומחקו פסול (פ"ד ב' תד"ה אם), ובשטרות אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב ק"ס ב') שאם עשה שני שריר וקים פסול, או אם מחק השריר וקים וכתב עליו דבר אחר וקיימו בשיטה אחרונה וגם כתב בסוף שריר וקים אחר פסול, ואין עושין מחק במקום שהיה ראויה לכתוב והכל שריר וקים (סה"ת שם).
<h2>דף קסב.</h2>
ויחתמו העדים למטה ולא ירחיקו מכתיבת הגט יותר מריוח שיטה אחת חלק (סה"ת בסדר הגט) דאמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ב א') הרחיק העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול (לשון רמב"ם גירושין פ"א הי"ח). ויחתמו בראש השיטה שלא יהא חלק מימין חתימתן בגליון כדי שיוכל [אדם] לכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה (סה"ת שם) ויחתוך כל אשר למעלה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דהוי כשר (שם קס"ג ב') ובגט פשוט (שם ע"א) אומר שכל גיטין ושטרות שיכולין לזייף בהן פסולין. כתב רבינו משה (שם וע"ש) בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה ולא היו שם עידי מסירה אבל אם היו שם עידי מסירה אע"פ שהן מרוחקין הרבה ואין נקראים עמו ואע"פ שאין חותם עליו עדים כלל הרי זה כשר שעיקר הגירושין בעדי מסירה עכ"ד. וראייה לדבריו מדתנן בפרק שני דגיטין (כ"א ב') רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שיכול לזייף וחכמים מכשירין, פירוש (כ"ב א' תד"ה לא) נייר שכתבו על הנייר ועדיו על המחק אבל שניהם על המחק כשר דאינו יכול לזייף דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים כדמפרש בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ג ב'), ואומר בגמרא (כ"ב א'—ב' ורש"י ד"ה ר' אלעזר) מאן חכמים שמכשירין רבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי ופירשו רבותי הילכך כשר ואע"ג דיכול לזייף שהרי עדי מסירה קראוהו ואם היתה באה לינשא היתה צריכה להביא עדים שנמסר לה בפניהם. אבל בדבר שאינו יכול להזדייף יכולה להנשא אפילו לרבי אלעזר בהכרת חתימת העדות שבו כדתנן בפרק בתרא (פ"ו א') בדברי רבי אלעזר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, שלא תהא צריכה לטרוח להביא עידי מסירה לב"ד אבל לרבי מאיר כל דבר שיכול להזדייף פסול בכל עניין שהואיל וסובר עידי חתימה כרתי צריך שיהא מוכיח מתוך הכתב עצמו (כ"ב א' תד"ה מאן) וכן בארנו למעלה (הו' לפנינו בגיטין לדף ב' א').
<h2>דף קסג:</h2>
וכשהעדים חותמין יחתמו זה תחת זה בתחילת השיטה שאם יחתמו זה אחר זה שמא יהיה ריוח חלק בגליון לימין לכתוב פלוני לוה מפלוני מנה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דכשר ויחתוך כל מה שלמעלה. אמנם אף כשאין שם כי אם עד אחד בשיטה אחת יוכל לכתוב בגליון לימין אני החתום [מטה] חייב לפלוני מנה ויוציא עליו כתב ידו ואין תקנה כי אם לעשות הגליון לימין קצר ואז אין לחוש באיזה ענין יחתמו.
ועוד כתב מורי כי רבינו יצחק היה מונע מלחתום שושבינים בכתובות פן יחתכו הכתובה מלמעלה ויכתבו שטר חדש בין הכתובה לחתימת השושבינים ותיבת שושבין יחתוך ומתכשר השטר בחתימה שלו בלא עד (עי' תד"ה שיטה).
<h2>דף קסז.</h2>
תנן בפרק גט פשוט כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, ובגמרא מדקדק וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ששמותיהן שוות ושמות נשותיהן שוות פן יתננו האחד לאשת חבירו, פירוש (קס"ז ב' תד"ה וליחוש) אין קושיא זו לרבי מאיר שהרי לרבי מאיר צריך הגט שיהא משולש שיהא ניכר ומוכיח של מי הוא אבל לרבי אלעזר מקשה מפני שעדי מסירה יטעו ויסברו מפני ששמעו אשתו של יוסף בן שמעון זה שמה רחל ויודעים שאשה זו המקבלת את הגט שמה רחל יסברו שהיא אשתו, ומתרץ זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ולכך כשתוציא את גיטה או לגבות כתובתה או לינשא ישאלו ב"ד לעדים שהיו בשעת מסירה אם היו השני יוסף בן שמעון במעמד הגירושין דאז לא חיישינן באשת חבירו כך פירש רבינו יצחק.
<h2>דף קסח.</h2>
זה סדר הגט צריך שיקח הבעל הקלף והדיו וימסרנו לסופר ואם אין לו יקננו לו לבעל דהא בעינן וכתב ונתן (גיטין כ' א' וב"ב קס"ח א'), והוא הדין אם כתבו הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו לבעל אחר כך להיות שלו כדתנן (גיטין כ"ו א') הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותבו משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחר כך לבעל (סה"ת סדר הגט), ושכר הסופר על הבעל [ליתן] מן הדין ואם האשה נתנה השכר אין בכך כלום (סימני סה"ת ק"י).
